נקודה למחשבה
סבתא בישלה דייסה…הפעם מקדישה לנו- סבתות וסבים רגע קט של מחשבה. אתחיל בווידוי אני מודה- אני סבתא גאה לשחר ואייל. ההתבוננות בהם ממלאת אותי שמחה, התרגשות וגאווה ולוקחת אותי למסע סביב חיי ולדינמיקה של יחסים בתוך המשפחה בכלל.
מה התפקיד שלנו בחיי הנכדים?
מי נותן לנו את התפקיד? האם ומתי אנחנו יכולים להתערב? האין זכות לילדינו לחנך עפ"י דרכם, ואפילו לטעות? כן, לטעות! גם אנחנו טעינו ולמדנו.. נפלנו וקמנו. חלק לא מבוטל מהקונפליקטים שיש בין חמות וכלה (גם בין חם וחתן, אבל הרבה פחות), מתביית בעיקר על מאבק בלתי מודע על "שליטה ובעלות" על הילד והנכדים. קושי לקבל שהילד האהוב שלנו מושפע מאשה אחרת, יותר מאשר מאיתנו. שהנכד המדהים הזה, בנו של בני שאותו גידלתי בעמל, מסירות ואהבה בל נשכח! הנכד הזה אוהב את אמא שלו , יותר מאשר אותי. היתכן?? כן סבתא וסבא יקרים, עשינו את שלנו כמיטב יכולתנו .
תוצאה רצויה
בזכות המיטב הזה, ילדינו בוחרים בן/בת זוג כמיטב הבנת צרכיהם. בוחרים להמשיך מסעם, ממשיכים לשאוב כוחם מאיתנו, אך ממשיכים אותו עם בחירי לבם. התפקיד שלנו לעזור להם להצליח. להיות שם עבורם, כמיטב הבנתם, להציע עזרה, לייעץ- רק כשנהיה מוזמנים. להבין שזה פועל הפוך- ככל שנעטוף ונכבד את זכותם המלאה לבחור את סגנון חייהם ודרך החינוך שלהם, כך יהיה לנו יותר מקום. אני יודעת שלא הפסדתי את בני- הרווחתי את כלתי, בענק!
2 אפשרויות
לכן יש שתי אפשרויות- האחת לאכול את הדייסה שאנחנו מבשלות, או להשכיל ולפנק את הנכדים (והילדים) בדייסה חמה, מנחמת, מלאת ריחות וטעמים. לשיקולנו!
