התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

סיסמה:

The post מוגן: כיצד לתווך לילדים את מצב המלחמה appeared first on עדנה שטרית.

The post הורות בצל משבר בזוגיות appeared first on עדנה שטרית.

סבתא בישלה דייסה…הפעם מקדישה לנו- סבתות וסבים רגע קט של מחשבה. אתחיל בווידוי אני מודה- אני סבתא גאה לשחר ואייל. ההתבוננות בהם ממלאת אותי שמחה, התרגשות וגאווה ולוקחת אותי למסע סביב חיי ולדינמיקה של יחסים בתוך המשפחה בכלל.

מה התפקיד שלנו בחיי הנכדים?

מי נותן לנו את התפקיד? האם ומתי אנחנו יכולים להתערב? האין זכות לילדינו לחנך עפ"י דרכם, ואפילו לטעות? כן, לטעות! גם אנחנו טעינו ולמדנו.. נפלנו וקמנו. חלק לא מבוטל מהקונפליקטים שיש בין חמות וכלה (גם בין חם וחתן, אבל הרבה פחות), מתביית בעיקר על מאבק בלתי מודע על "שליטה ובעלות" על הילד והנכדים. קושי לקבל שהילד האהוב שלנו מושפע מאשה אחרת, יותר מאשר מאיתנו. שהנכד המדהים הזה, בנו של בני שאותו גידלתי בעמל, מסירות ואהבה בל נשכח! הנכד הזה אוהב את אמא שלו , יותר מאשר אותי. היתכן?? כן סבתא וסבא יקרים, עשינו את שלנו כמיטב יכולתנו .

תוצאה רצויה

בזכות המיטב הזה, ילדינו בוחרים בן/בת זוג כמיטב הבנת צרכיהם. בוחרים להמשיך מסעם, ממשיכים לשאוב כוחם מאיתנו, אך ממשיכים אותו עם בחירי לבם. התפקיד שלנו לעזור להם להצליח. להיות שם עבורם, כמיטב הבנתם, להציע עזרה, לייעץ- רק כשנהיה מוזמנים. להבין שזה פועל הפוך- ככל שנעטוף ונכבד את זכותם המלאה לבחור את סגנון חייהם ודרך החינוך שלהם, כך יהיה לנו יותר מקום. אני יודעת שלא הפסדתי את בני- הרווחתי את כלתי, בענק!

2 אפשרויות

לכן יש שתי אפשרויות- האחת לאכול את הדייסה שאנחנו מבשלות, או להשכיל ולפנק את הנכדים (והילדים) בדייסה חמה, מנחמת, מלאת ריחות וטעמים. לשיקולנו!

The post סבתא בישלה דייסה appeared first on עדנה שטרית.

הבוקר הייתי מנומנמת קצת ולא נפרדתי מהבת שלי מספיק בחום… גם מזמן לא כתבתי וגם בגלל זה אני קצת מרגישה אשמה… האמת היא שלא קשה למצוא סיבות כדי לחוש רגשות אשם. אנחנו מאמצים אותן אל לבנו בחום, בבחינת "האשם תמיד" היום אני רוצה להתמקד בתחושת אשמה בהורות. זו שלא מרפה עוד בשלב ההיריון. יוצאת לעולם יחד עם הילוד ומתפתחת הרבה מהר יותר ממנו… שק אשמה שמתמלא ועדיין יש בו תמיד מקום… כעסתי מדי, לא הקשבתי, לא התפעלתי מהציור, לא הבעתי גאווה, חיפפתי בארוחה, הוא עצוב בגללי, לא משקיע בגללי, אולי הקריירה חשובה לי מדי, ואיך בכלל העזתי לצאת לנופש?? וללכת לחוג כל שבוע? כל שבוע?? אז אחרי שגידלתי חמישה ילדים (ועשיתי טעויות) רוצה להציע לכם להניח לאשמה. היא לא עוזרת! נהפוך הוא. אשמה היא רגש שקשה מאד לשאת אותו ומהר מאד אנחנו כועסים על מי שגורם לנו להרגיש כך (הילד) כי יותר קל לכעוס, מאשר לשאת אשמה ומבלי משים, הכעס מוליד יחס שלילי כלפיו. מעגל סגור בו שבויים אנחנו והילדים. אז הרעיון שאני רוצה להציע הוא פשוט. חשוב לזכור שבכל רגע נתון אנחנו עושים בחירות, בכפוף למצב הרגשי בו אנחנו נתונים -נכון לאותו רגע -העייפות, הבוס הקרציה.. הרעב, המצב הכלכלי, הבעל מאחר, האשה מנדנדת, הניסיון, ההיסטוריה, הידע.. ומה לא? השפיטה שלנו את עצמנו באה לאחר מכן, לאחר שחלק מהגורמים שהביאו אותנו לידי אשמה, השתנו ואינם, כבר לא עייפים .

אנרגיות שליליות הן אצל ההורה והן אצל הילד

נרגענו. זהו מנוע לא יעיל, היוצר אנרגיות שליליות הן אצל ההורה והן אצל הילד. לכן חשוב לשנות גישה ובעיקר להתפייס עם עצמנו. לדעת ולשנן שקיבלתי על עצמי את התפקיד הקשה ביותר בעולם! להיות הורה. ..Full time job, והיום, בהתחשב במכלול שהיה בו, עשיתי את הכי טוב שיכולתי. שאפו לי! אני אמא טובה, אני אבא טוב. מחר, למען הילד המדהים הזה ולמעני עצמי, אשתכלל אפילו יותר. ההורות שלנו מגדירה אותנו הרבה יותר מכל פרמטר אחר נזכור שהורים הם ילדים שבגרו, וגם הם כמו ילדים צומחים ומתעצמים ממקום חיובי. לא לעורר אשמה בילדים ולא להרגיש אשמים. רק לרצות לשכלל מיומנויות, ללמוד, להוציא מעצמנו את המיטב, למנף עצמנו למקום גבוה מהנה ומספק יותר. בהצלחה והנאה לכולנו.

The post אשמתי הנאמנה appeared first on עדנה שטרית.

מובילות אותי לתהליך של אינסוף בחירות אישיות שכולנו עושים כל כך הרבה פעמים ביום, בדקה. בכל רגע ורגע.. תהליך מהיר. לעתים מושכל ולאחר מחשבה רבה, אך ברובו נעשה "על אוטומט", נעדר תחושת בחירה. אבל אם חושבים על זה לעומק, כל הווייתנו היא פאזל צפוף של בחירות. מה לאכול, מה להגיד ולמי? על מי להסתכל, ולמי לחייך? לנוח או לסיים הספר? להתפטר או להבליג, להישאר עם בן הזוג או לקום וללכת? אינסוף בחירות.

תהליך הבחירה

תהליך הבחירה זהה תמידועומדים בבסיסו, גלויים וחבויים, מספר פרמטרים: בראש ובראשונה בחינת המצב- האם הרווח ממנו גדול על הפסד (אם כן, נבחר לא לשנות) אך אם ההפסד גדול על הרווח, נחוש אי נוחות שתוביל להנעת תהליך שינוי. בשלב השני נבחן שני גורמים: יעד -מה אני רוצה להשיג? אמצעי-מה יעזור לי בכך? האמצעי יכול לנוע בין בחירה של דרך שהיא נתפסת בעיניי כמיטבית, או לחילופין, בחירה של אופציה שהיא בבחינת "הרע במיעוטו" לעתים הבחירה נופלת על "קיפאון", דהיינו, לבחור לא לבחור. ואז למעשה אנחנו מובילים את עצמנו, למקום בו אחר בוחר עבורנו. גם זו בחירה! כמו בבחירות, התהליך זהה-כוונה, זיהוי אופציות, החלטה, בחירת פתק נכון, במקום הנכון ותחושת ביטחון/תקווה שהבחירה תוביל למציאות הרצויה לנו. תהליך הבחירה נשען על המידע שברשותנו, לחץ סביבתי, מצבנו הרגשי, בשלות ותובנות שלנו-נכון לרגע הבחירה. כל אלה הם גורמים משתנים. לכן אין טעם ואין זה נכון לכעוס על עצמנו על בחירה שמתבררת כלא מועילה, היא היתה האופטימלית, נכון לרגע בחירתה. רגע אחרי, השגיאה הופכת ליתרון, סוג של מתנה, כי בזכותה נשכלל להבא את תהליך הבחירה שלנו. לא תמיד יש לנו שליטה על המציאות, אבל לעולם ועד תהיה לנו הבחירה איך להתמודד איתה. על כך אין לאחר שליטה. גם לפרסם פוסט זה, זו בחירה. שלי. הגעת עד לשורה זו? משמע, בחרת לקרוא…

The post הבחירה לבחור appeared first on עדנה שטרית.

The post מציאות קשה מבעד למסך appeared first on עדנה שטרית.

The post שידת שלוש המגירות appeared first on עדנה שטרית.

The post סליחה? appeared first on עדנה שטרית.